עדויות מדעיות מצביעות על כך שהימנעות ממתן קשב לאיומים קשורה לסיכון מוגבר לפתח הפרעת דחק פוסט טראומטית. לאור זאת, במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת The American Journal of Psychiatry, חוקרים העריכו את היעילות של שני פרוטוקולים לשינוי הטיית קשב אשר תוכננו במטרה להגביר את תשומת הלב כלפי איומים כאמצעי למניעה ראשונית של תסמיני פוסט טראומה.
עוד בעניין דומה
היעילות של שני הפרוטוקולים הוערכה באמצעות השוואה לקבוצת ביקורת אקראית. המחקר כלל כ-501 חיילים גברים המיועדים ללחימה. הפרוטוקול הראשון השתמש בשיטת הטיית קשב מבוססת זמן תגובה כדי לאמן את הקשב של החיילים כלפי איומים על פני גירויים ניטרליים. הפרוטוקול השני השתמש בהטיית קשב מבוסס מעקב תנועת עיניים, תוך שימוש בתגמול מוזיקלי כדי להגביר את הקשב המתמשך לאיומים על פני גירויים ניטרליים.
כל אחת מההתערבויות הללו הושוותה למטלת אינבו מבוססת זמן תגובה, אשר הציגה בפני המשתתפים גירויים ניטרליים בלבד. המשתתפים עברו ארבעה מפגשים של אימון פעיל או אימון אינבו, כאשר הקשב הקשור לאיום נמדד הן לפני האימון והן לאחריו. התוצא העיקרי של המחקר הוגדר כדיווח עצמי על תסמיני פוסט טראומה.
ממצאי המחקר הראו כי אימון הטיית קשב מבוסס זמן תגובה, אשר ניתן לחיילים לפני החשיפה ללחימה, נמצא קשור לחומרת תסמינים נמוכה יותר ולשכיחות נמוכה יותר של פוסט טראומה לאחר הלחימה, זאת בהשוואה לאימון האינבו.
בהקשר זה, המספר הדרוש לטיפול עמד על 22.7. יתרה מכך, בקבוצת הטיפול מבוסס זמן תגובה נצפה קשר מובהק בין רמת הקשב לאיום, לבין חומרת תסמיני הפוסט טראומה לאחר הלחימה. לעומת זאת, הפרוטוקול שהתבסס על מעקב עיניים לא נמצא יעיל למניעה של תסמיני פוסט טראומה.
החוקרים סיכמו כי לפי הממצאים, אימון הטיית קשב מבוסס זמן תגובה הפחית באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות פוסט טראומה בהשוואה לאימון אינבו כאשר הוא מיושם בטרם החשיפה לאירועי לחימה. על כן, ממצאים אלה תומכים בשילוב של פרוטוקולי אימון הטיית קשב מבוססי זמן תגובה בתוך תכניות מערכתיות לבניית חוסן נפשי במסגרות צבאיות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות