טיפול אדג'ובנטי עם מעכבי נקודות בקרה של מערכת החיסון (PD-1, Programmed cell Death protein 1) וטיפול ממוקד מטרה עם מעכבי BRAFי(B-Raf proto-oncogene) יחד עם MEKי(Mitogen-Activated protein kinase) הוכחו כמשפרים באופן מובהק את ההישרדות ללא הישנות בקרב מטופלים עם מלנומה בשלב 3.

במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Clinical Oncology, חוקרים ביקשו להעריך את היעילות של טיפולים אלה בתנאי העולם האמיתי.

במחקר רב-מרכזי זה נכללו 589 מטופלים עם מלנומה בשלב 3, אשר החלו טיפול אדג'ובנטי נגד PD-1 או טיפול ממוקד מטרה בין יוני 2018 לספטמבר 2019. המטופלים טופלו ב-11 מרכזי סרטן העור של קבוצת שיתוף הפעולה הגרמנית לדרמטולוגיה אונקולוגית והיו במעקב במשך ארבע שנים.

נקודות הסיום העיקריות היו הישרדות ללא הישנות, הישרדות כוללת והישרדות ספציפית למלנומה. אנליזות ההישרדות בוצעו בשיטת קפלן-מאייר ויחסי הסיכון המותאמים חושבו באמצעות מודל הסיכונים הפרופורציונליים של קוקס.

לפי תוצאות המחקר, שיעור ההישרדות ללא הישנות לאחר 48 חודשים עמד על 42.9% (רווח בר-סמך 95%: ‏38.5-47.8) בקרב מטופלים שטופלו עם מעכבי PD-1, לעומת ‎52.6% ‏(רווח בר-סמך 95%: ‏43.6-63.3) בקרב מטופלים שטופלו עם טיפול ממוקד מטרה.

כמו כן, בקרב מטופלים עם מוטציה ב-BRAF, שיעור ההישנות היה גבוה יותר בקבוצת הטיפול נגד PD-1 בהשוואה לטיפול ממוקד מטרה (יחס סיכונים 1.57; רווח סמך, ‏1.09-2.26).

שיעור ההישרדות הכוללת לאחר ארבע שנים היה 80.8% (רווח בר-סמך 95%: ‏73.6-88.7) במטופלים עם מוטציה ב-BRAF שטופלו עם מעכבי PD-1, לעומת ‎87.3% ‏(רווח בר-סמך 95%: ‏81.0-94.0) במטופלים שטופלו עם טיפול ממוקד מטרה.

יתר על כן, מטופלים שקיבלו טיפול אדג'ובנטי נגד PD-1 לאחר כריתת גרורות מקרוסקופיות בקשרי לימפה נמצאו בסיכון גבוה יותר להישנות מהירה, עם הישרדות ללא הישנות של שנה אחת בשיעור של ‎58% בקבוצת PD-1 לעומת ‎87% בקבוצת הטיפול הממוקד מטרה.

בנוסף, שיעור ההישנות לאחר הפסקת טיפול מוקדמת (≤6 חודשים לעומת >6 חודשים) היה גבוה יותר במטופלים שקיבלו טיפול ממוקד מטרה ‏(יחס סיכונים ‏1.47; רווח בר-סמך 95%: ‏0.67-3.23), אך לא במטופלים שקיבלו טיפול נגד PD-1 ‏(יחס סיכונים ‏1.07; רווח בר-סמך 95%: ‏0.73-1.55).

החוקרים מסכמים כי בקרב מטופלים עם מלנומה בעלת מוטציית BRAF, טיפול כנגד PD-1 לווה בשיעור הישנות גבוה באופן ניכר בהשוואה לטיפול ממוקד מטרה. הישנויות מהירות התרחשו בעיקר במטופלים שטופלו עם מעכבי PD-1 לאחר כריתת גרורות מקרוסקופיות בקשרי לימפה. בנוסף, משך טיפול קצר משישה חודשים לא השפיע לרעה על הישרדות ללא הישנות במטופלי PD-1, אך היה קשור לתוצאים פחות טובים במטופלים שטופלו עם טיפול ממוקד מטרה.

מקור:

Georg C. Lodde et al. Long-Term Follow-Up of Real-World Adjuvant Anti–PD-1 Checkpoint Inhibition and Targeted Therapy in Patients With Stage III Melanoma. JCO 43, 2793-2805(2025).

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה