בני נוער נוטים, בדרך כלל, לבלות פחות זמן עם בני משפחתם ככל שהם מתבגרים, אך מגיפת הקורונה שינתה דפוס זה עבור רבים מהם. מטרת המחקר הנוכחי שפורסם ב-Journal of Adolescence היתה להבין טוב יותר את תפישת בני הנוער לגבי השינוי באיכות הקשרים המשפחתיים, וכיצד תפישות אלו קשורות לתפקוד הפסיכו-חברתי במהלך המגיפה, תוך התחשבות במדדים מסורתיים של איכות קשרים משפחתיים.
עוד בעניין דומה
הבנת האופן כיצד בני נוער תפשו את השינוי באיכות הקשרים עם בני משפחתם בתקופת המגיפה מציעה תובנות חדשות בנוגע לקשר עם משפחתם ולתפקודם הפסיכו-חברתי בתקופה זו.
מדגם של בני נוער קנדיים (N=605; גילאים 14-18; 53% בנות) שימש לבחינת הדפוסים של השינוי התפישתי באיכות הקשרים עם הורים ואחים מאז תחילת המגיפה, תוך התחשבות באיכות הקשר, במאפיינים הקשורים למגיפה ובמשתנים דמוגרפיים.
במחקר זוהו ארבעה פרופילים סמויים בהקשר לקשר המשפחתי: שינוי מועט באיכות הקשר המשפחתי; שיפור בלבד; חוסר יציבות מתון; חוסר יציבות גבוה באיכות הקשרים.
במחקר נמצא כי חוסר יציבות גבוה היה מקושר עם תפקוד ירוד יותר, לעומת בני נוער שדיווחו על שיפור בלבד באיכות הקשר שהציגו את רמת התפקוד הכוללת הגבוהה ביותר.
החוקרים סיכמו כי תפישת הקשרים ושינוי איכות הקשרים של בני נוער הציגו שונות גבוהה והן תורמות לתפקוד הפסיכו-חברתי מעבר להערכת איכות הקשרים שלהם עם בני משפחתם. בפרט, בני נוער שתופשים שינוי ניכר בקשריהם עם אחים והורים עשויים להזדקק לתמיכה נוספת בעקבות מגיפת הקורונה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות