ליפופרוטאין a (Lipoprotein(a)) הוא גורם סיכון שכיח למחלות קרדיווסקולריות טרשתיות וייתכן כי הוא בעל פוטנציאל טרשתי גבוה יותר עבור כל חלקיק בהשוואה ל-LDLי(low-density lipoprotein). ההערכה היא שכ-1.5 מיליארד בני אדם ברחבי העולם סובלים מרמות ליפופרוטאין a גבוהות של 125 ננומול לליטר ומעלה, סף הנחשב כמגביר סיכון.
עוד בעניין דומה
אף על פי שרמות ליפופרוטאין a משתנות בהתאם למוצא אתני, מחקרים מתמשכים על טיפולים חדשניים, הנערכים בעיקר בקרב מטופלי מניעה שניונית, משתמשים בספי כניסה קבועים של ליפופרוטאין a.
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of the American College of Cardiology, חוקרים ביקשו להעריך את רמות ליפופרוטאין a בקרב מטופלים עם מחלת לב כלילית באזורים גיאוגרפיים שונים, כדי להעריך את שיעורם של אלה שעשויים להיות זכאים בעתיד לטיפול להורדת ליפופרוטאין a ולבדוק האם שיעור זה משתנה בין אזורים ומדינות.
מחקר INTERASPIREי(International Action on Secondary Prevention through Intervention to Reduce Events) כלל מבוגרים שאושפזו בעקבות מחלת לב כלילית במהלך שישה עד 24 החודשים שקדמו למחקר.
רמות ליפופרוטאין a נאספו ב-13 מדינות משישה אזורי ארגון הבריאות העולמי: אפריקה (קניה, ניגריה, טנזניה), אמריקה (ארגנטינה, קולומביה), מזרח הים התיכון (איחוד האמירויות), אירופה (פורטוגל, פולין), דרום-מזרח אסיה (אינדונזיה) ומערב האוקיינוס השקט (סין, מלזיה, פיליפינים, סינגפור).
ב-11 מדינות נמדדו רמות ליפופרוטאין a פעם אחת במעבדה מרכזית בהלסינקי באמצעות שיטה בלתי תלויה באיזופורמים. באינדונזיה ובסין נמדדו הרמות מקומית, אך תוך סטנדרטיזציה למעבדה המרכזית. התוצאות דווחו כערכי חציון (רבעון ראשון-שלישי) וכשיעורי חריגה מספים מוגדרים.
בקרב 3,928 מטופלים (גיל ממוצע 60.2 ± 10.2; 21.1% נשים), החציון הכללי של ליפופרוטאין a היה 32 ננומול לליטר (11-89). לפי תוצאות המחקר, ל-17.6% היו רמות של 125 ננומול לליטר ומעלה.
נצפו הבדלים בין האזורים: הרמות הגבוהות ביותר באפריקה (62) והנמוכות ביותר באזור האוקיינוס השקט (22). גם בין מדינות בתוך אותו אזור נצפו הבדלים, למשל באירופה (פורטוגל 59 לעומת פולין 19.5), דרום אמריקה (קולומביה 46 לעומת ארגנטינה 32) ומערב האוקיינוס השקט (מלזיה 39.5 מול הפיליפינים 14).
באופן כללי, שיעורי החולים עם רמות ≥150, ≥175, ו-≥200 ננומול לליטר (ובשל כך, זכאותם לטיפולים עתידיים להורדת ליפופרוטאין a) היו 13.0%, 9.3% ו-6.2%, בהתאמה. שיעורים אלה השתנו בין מדינות, הגבוהים ביותר בפורטוגל (25.5%, 18.3%, 11.6%) והנמוכים ביותר בפיליפינים (4.3%, 2.5%, 1.3%).
לסיכום, רוב החולים עם מחלת לב כלילית הציגו רמות ליפופרוטאין a נמוכות מהספים המקובלים כיום כמגבירי סיכון, דבר המרמז כי תרומתו של ליפופרוטאין a לסיכון הקרדיווסקולרי מורכבת יותר מההבנה הנוכחית. נוסף על כך, השונות הגיאוגרפית הרחבה ברמות ליפופרוטאין a מעל ספי הכניסה למחקרים קליניים עשויה להשפיע על שוויון הגישה לטיפולים עתידיים אם יתבררו כיעילים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות