מאת ד"ר מור מיודובניק, MD PhD, מומחית לרפואת עור ולאונקולוגיה רפואית, מנהלת המרכז הרפואי למלנומה ולגידולי עור, המרכז הרפואי ת"א

הכנס סיפק עדכונים מדעיים וקליניים במגוון גידולי עור – מלנומה, קרצינומות של העור וגידולי עור נדירים.  הוא כלל תוכנית מדעית מקיפה, לרבות הרצאות במליאה, סימפוזיון אינטראקטיבי וסדנאות העוסקות בנושאים כמו אפידמיולוגיה, מניעה, אבחון ואסטרטגיות טיפול לסוגי סרטן עור שונים. בנוסף, התקיימו מפגשי הסברה עם קובעי מדיניות וארגוני מטופלים, הצגת מקרים של אנשי מקצוע צעירים ו"דיאלוגים סוקרטיים" עם חונכות של מומחים מובילים.

הכנס נפתח בדיבייט שהתמקד במחלוקת האם קיים אבחון יתר של מלנומה כיום; הצד שייצג את התשובה "כן" יוצג ע"י ד"ר סוזנה פויג' מברצלונה, שטענה שקיים אבחון יתר של מלנומה, שלא בהכרח מתורגם לירידה בתמותה הנגרמת ממלנומה. למעשה, ייתכן שהתמותה ממלנומה עולה לאור נגישות נמוכה לרפואת העור; בעוד רפואת העור מוצפת בבדיקות סקר לאוכלוסיה הכללית, אין מקום וזמינות תורים למטופלים המוגדרים כקבוצת סיכון, מה שבסופו של דבר עלול לגרום לאבחון מאוחר של מלנומה ולעלייה בתמותה ממלנומה.

הדיבייט החשוב הבא הונחה ע"י אלכסנדר אגרמונט ועסק בשאלה האם מעקב אחר חולי מלנומה תורם לשיפור בתמותה ממלנומה. גם הפעם ניצחון לנשים. ד"ר אולריקה לייטר מטובינגן, גרמניה שיכנעה את משתתפי הכנס שמעקב הדוק יותר אחר מטופלי מלנומה תורם לירידה בתמותה. כך למשל נמצא שבגרמניה, בה המעקב אחר מטופלי מלנומה ארוך ותדיר יותר לעומת הנהוג בהולנד, שיעור התמותה ממלנומה נמוך יותר.

ד"ר דיוויד וייטמן מבריסבן, אוסטרליה שוחח על האפידמיולוגיה של סרטן העור. 57,000 מקרי תמותה שנתיים ממלנומה בכל העולם. בנוסף, שיעורי תמותה גבוהים מ-SCC של העור באירופה, בעיקר במזרח אירופה, אירלנד ופורטוגל. בכלל, שיעורי ההאירעות של SCC עורי עולים בצורה חדה יחסית במערב ובצפון אירופה. שיעורי הטיפול בסרטן זה בארה"ב מגיעים ל-600 מיליון דולר בשנה. ד"ר וייטמן כינה את סרטן העור "מגפה". אנו במערכת הבריאות נותרים עם המשימה המרכזית - מניעה ראשונית,  בעיקר שימוש רגיל במסנני קרינה; שימוש יומי מוריד את ההיארעות של SCC עורי. הוא הראה שבאוסטרליה, ייתכן משנית לתוכנית הלאומית למניעה ראשונית של סרטן העור, שיעורי האבחנה והתמותה של סרטן עור בקבוצת הגיל הצעירה צונחים.

ביום שישי התקיימה הרצאה מרתקת של ג'וזף מלבני מברצלונה בנושא דיוק האבחון המוקדם של מלנומה. הוצגו דרמוסקופיות בהגדלה של X 100 עד 400, אשר מחייבות אותנו להתרגל ל"נקודות מבט" שונות על נגעים בעור. בנוסף הוזכר השימוש במיקרוסקופ הקונפוקאלי, מחקר פרוספקטיבי שתומך ביכולתו לדייק את האבחון של נגעים בעור וכן השימוש בו בצורה X-vivo שמסייע גם לפתולוגים, רגע לאחר שהרקמה הוסרה. ואיך אפשר בלי מילה על AI, אז כיום נכנס תחום ה-Machine learning לפתולוגיה, מתוך ההבנה של הצורך ביייעול לוחות זמנים בעולם בו חסרים פתולוגים.

פרופסור אלכסנדר אגרמונט חידד טרנד ובו תפקיד הכירורגיה בגידולי עור ובמלנומה הופך משני. ראשית שולי הכריתה הרחבה מצטמצמים, ייתכן ובעתיד הקרוב נסתפק בשולי R0 בלבד ולא בשוליים הרחבים של 1 עד 2 ס"מ. בנוסף, סביר להניח שנוותר על דיסקציית בלוטות הלימפה, לאור העובדה שיש תפקיד חשוב לנוכחותן בבניית הזיכרון החיסוני המושרה ע"י האימונותרפיה. לבסוף נראה כי גם בדיקת בלוטת הזקיף הופכת נדירה יותר כי כיום אנו נותנים טיפול משלים גם למלנומות עבות ללא תלות בהימצאות זקיף חיובי. מרבית המלנומה מאובחנת בשלב עוד יותר מוקדם 1A-2A, ואנו רואים שאלו מלנומות שחוזרות לאחר שנים, גם בנוכחות בלוטת זקיף שלילית. אז האם יש כלי חכם יותר מבדיקת בלוטת זקיף? כאן נכנסים לעולם המלנומה מבחנים גנטיים/מולוקולריים, דוגמאת MERLIN, אשר מתיימרים לסווג את החולים לסיכון נמוך או גבוה. ניקוד נמוך במבחן ה-MERLIN הולך בהתאמה עם פרוגנוזה מצויינת במטופלי שלב 1 ו-2 מלנומה. תמותה ספציפית ממלנומה, הישנות גרורתית מרוחקת והישרדות כוללת טובים יותר במטופלים שקיבלו ניקוד נמוך. כלי מצוין לניבוי פרוגנוזה ללא צורך בבדיקת בלוטת זקיף. פרופ' אגרמונט הדגיש את חשיבות הטיפול הניאו-אדג'ובנטי בסמיפלימאב בגידולי SCC של העור של אזורי ראש צוואר. הטיפול האימונותרפי יחסוך ניתוחים גדולים ומוטילנטים. לא פלא לאור עומס המוטציות הגבוה בגידולים אלה.

גולת הכותרת המשמעותית הייתה הדיון על טיפולים ניאו-אדג'ובנטיים ופרי-ניתוחיים למלנומה בשלב III הניתנת לכריתה. סקר בינלאומי שנערך בקרב 104 מומחי מלנומה ב-24 מדינות גילה כי 89% תומכים באימוץ מיידי של טיפולים אלו, עוד לפני אישורים רגולטוריים, כאשר משטר SWOG S1801 זוהה כגישה המועדפת בשל עלות נמוכה יותר וקלות היישום שלו.

ג'סיקה האסל הציגה את ה-SOC בטיפול במלנומה גרורתית של העין עם יתרון הישרדותי ל-Tebantafusp ע"פ תרופה אחרת לבחירת החוקר במעקב 3 שנים, שתקף גם בנתוני עולם אמיתי. התגובה הקלינית חופפת עם רמות ctDNA בדם, ובמידה והרמות יורדות ניתן לצפות לתגובה וליתרון הישרדותי במטופל האינדיבידואלי. בנוסף תופעות הלוואי העוריות של התרופה גם הן מדד ניבוי חיובי לתועלת הטיפולית. פול נת'ן מלונדון הציג את תפקיד ה-Tebentafusp במתאר המשלים. הרקע למחקר הוא מספר מחקרים מהשנים האחרונות שכשלו להדגים יתרון לטיפול משלים, בד"כ אימונותרפיה, במלנומה של העין. מחקר ה-ATOM הינו פאזה 3 שיבדוק טיפול משלים ב-Tebentafusp במטופלים עם מלנומה של העין שהוגדרו בסיכון גבוה לחזרה (שלבים 1 או 2 עם מונוזומיה 3 או מבחן גנטי עם ניקוד גבוה או שלב מחלה 3 ללא תלות במאפיינים הגנטיים). ה-Primary end point הוא RFS; השאיפה היא לגייס כ-290 מטופלים ב-20 מרכזי גיוס באירופה ועוד 10 מרכזים בצפון אמריקה. פול נת'ן הציג את האתגר שבגיוס מטופלים אלו לאור היעדר רקמה זמינה לעיבוד גנטי במקרים רבים של מלנומה של העין בשלביה המוקדמים.

פרופ' שדנדורף מאסן, גרמניה דיבר על הסרטן השכיח ביותר בעולם, BCC; ה-EADO הציע דרך לסיווג BCC לפי דרגות הסיכון שלו, שהרי גידול זה לא מתאים לדירוג לפי ה-AJCC המקובל. הוצגו גורמי הסיכון ההופכים את הגידול לאגרסיבי יותר, מה שדורש טיפולים אגרסיביים יותר או שילוב של מספר גישות טיפוליות. למעלה מ-80% מהמטופלים במעכבי HH מפסיקים טיפול עד שנה מתחילתו, לרוב לאור פרופיל תופעות הלוואי הקשוח. סמיפלימאב נהוג כקו שני במקרים אלה, ונרשם בעקבות מחקר EMPOWER BCC-1. משך התגובה מרשים יותר, כ-84% מהמטופלים שימרו אותה למעלה משנה מרגע התחלת סמיפלימאב. בהמשך לכך לא מעט מחקרים מגייסים כיום לטיפול במעכבי PD-1 לבד או בתשלובת לגידולי BCC מתקדמים. מחקרים נוספים מתמקדים בהזרקות מקומיות לגידול, למשל TVEC, RP-1.

עמיתו האיטלקי פאולו אסיארטו המשיך ודיבר על הסרטן השני בשכיחותו, SCC של העור, המהווה 20% מכלל ממאירויות העור. הוזכר מחקר ה-C-POST שבדק את מתן הטיפול המשלים בסמיפלימאב לחולים עם אבחנה של SCC עורי בסיכון גבוה (מחלה נודלית, גידול ראשוני T4, גידול חוזר); תוצאות המחקר אמורות להיות מוצגות ב-ASCO וידווחו על שיפור ב-DFS. מעלה תהיות לאור כישלון מחקר דומה עם פמברוליזומאב. נראה שגם כאן כל הדרכים מובילות לרומא, או לגישה הטיפול הניאו-אדג'ובנטית. הגישה הוכחה במחקר הם סמיפלימאב כטיפול ניאואדג'ובנטי (ניל גרוס ועמיתים). מחקר ה-MATISSE שבדק שילוב איפי ניבו לעומת ניבו הדגים תגובה פתולוגית גבוהה יותר עם המשלב אך רק במעט.

יכולתי להמשיך ולצטט עוד רבים וטובים שהציגו בכנס; אך המסר החשוב כמשתתפת מישראל היה שהטיפול אצלנו אינו נופל ואף מקדים את זמנו בהשוואה למדינות העולם.

למידע נוסף אנא פנה לעלון לרופא כפי שאושר על ידי משרד הבריאות

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה