במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Intensive Care Medicine, החוקרים ביקשו לבחון את ההשפעה של עיכוב במתן תזונה פראנטרלית למשך שבוע אחד (Late-PN) לעומת תוספת מוקדמת של תזונה פראנטרלית (Early-PN) על תמותה לאחר שנתיים ותוצאים תפקודיים בקרב חולים מבוגרים במצב קריטי. מחקר זה היה המשך למחקר מבוקר אקראי ורב מרכזי - EPaNIC.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 4,640 חולים מבוגרים במצב קריטי, תוך התמקדות בתמותה לאחר שנתיים ובתפקוד הגופני שלהם. התפקוד הגופני הוערך באמצעות סקר SF-36י(36-Item Short Form Health Survey) ב-3,292 חולים שהגיבו לסקר בין 738 ל-1,058 ימים לאחר ההקצאה האקראית.
החוקרים בחנו גם תת קבוצות בסיכון תזונתי שונה שסווגו על סמך גיל (מעל או מתחת ל-70 שנים) ועל סמך Nutrition Risk Screening-2002י(modified NUTrition Risk in the Critically Ill score) והשתמשו בשני מודלים מיוחסים (imputed models) כדי לטפל בנתונים חסרים ולהעריך את השפעות הטיפול בתוך תת קבוצות אלו. בנוסף, נבדקו תוצאים משניים שכללו ציוני רכיבים פיזיים ונפשיים שנגזרו מסקר SF-36.
מתוצאות המחקר עולה כי שיעורי התמותה לאחר שנתיים היו 20.5% עבור קבוצת ההזנה המאוחרת ו-19.8% עבור קבוצת ההזנה המוקדמת (P = 0.54), מה שלא מצביע על הבדל מובהק. באופן דומה, ציוני התפקוד הגופני נעו בין 40 ל-90 עבור שתי הקבוצות (P = 0.99) והראו תוצאות דומות גם לאחר התאמה לנתונים חסרים.
יתר על כן, הזנה פראנטרלית מאוחרת לא השפיעה על תמותה לאחר שנתיים או על תפקוד גופני בכל תת הקבוצות של הסיכון התזונתי. בנוסף, הן ציוני הרכיבים הפיזיים (PCS) והן ציוני הרכיבים הנפשיים (MCS) היו דומים בשתי זרועות המחקר.
החוקרים סיכמו כי דחיית התזונה הפראנטרלית למשך שבוע לאחר האשפוז בחולים מבוגרים במצב קריטי לא השפיעה על תמותה לאחר שנתיים או על תפקוד גופני, ללא קשר לסיכון התזונתי הראשוני של המטופל. ממצא זה מצביע על כך שהתזמון של תמיכה תזונתית עשוי להיות גמיש מבלי להשפיע על התוצאים ארוכי הטווח באוכלוסיה זו.
מקור:
תגובות אחרונות